להאיר את עומר

ממה שחווינו עם עומר הבנו שהמערכת לא מספיק מלווה ולא יודעת לכוון את ההורים כיצד להבחין בהתמכרות של ילדם, וכיצד לעזור לצעיר להיחלץ מבור ההתמכרות. כבר בזמן השבעה החלטנו לעשות מעשה, ולמצוא דרך לעזור להורים ומתבגרים בידע על סכנת ההתמכרות ובהכוונה של מתמכרים לעזרה אפשרית.   

​

הורים רבים, מתוסכלים וחסרי אונים, פונים אלינו כיום להדרכה שהכרחית למען התקדמות לגמילה, אבל לא זמינה לציבור. המערכת לא עוסקת בהקניית מודעות חשובה בנושא מחלת התמכרויות לצעירים ולהורים. ידע כזה יכול למזער את ההתנסויות והשימוש של הצעירים ולהוריד בהרבה את מספר המתמכרים.
 

באתר משרד הבריאות מגדירים התמכרות: "מחלה מוחית כרונית המתבטאת בשינויים נירו-פלסטיים ברמה העצבית וברמה המולקולארית במוח; חלק מהשינויים הפיכים וחלקם בלתי הפיכים".

אבל התמכרות בישראל מטופלת כיום כמו בעיה חברתית: מנוהלת בעיקר על ידי מוסדות הרווחה. הרבה מהמכורים מטופלים במתקנים עם אסירים וחולי נפש, ואין להם השגחה רפואית תמידית. ויש גם סטיגמה והתייחסות אל המכורים עצמם בתור בעלי רצון חלש שנכשלים לשלוט בכמיהה שלהם לחומר.

אנחנו בטוחים שצריך לבוא שינוי באסטרטגיה לטיפול בהתמכרות בישראל, שבמרכזה טיפול בהתמכרות כמו במחלה כרונית: על ידי רופאים מומחים לנושא. עם הקצבת משאבי בריאות מתאימים, ובניית מערכי טיפול ותמיכה מתאימים.

​

לכן הקמנו את המיזם "להאיר את עומר" שהגדיר לעצמו חזון :

לעורר ולחולל שינוי במודעות חברתית בנושא התמכרויות כדי להוריד את מספר המתנסים והמתמכרים.
להכווין וללוות את אלו שהתמכרו ואת משפחתם, להוריד את הסטיגמה השלילית מהם. להכיר בהתמכרות כמחלה כרונית ולטפל בה בהתאם על ידי רופאים מומחים לנושא.