איסלנד מצליחה למנוע שימוש בסמים בקרב בני נוער

במהלך שנות ה־90 התמודדה איסלנד עם שיעורים גבוהים של שימוש באלכוהול, טבק וסמים בקרב בני נוער. במקום להתמקד בהפחדה או בענישה בלבד, המדינה בחרה בגישה מקיפה שהתבססה על מחקר מדעי, שיתוף פעולה בין גורמי החינוך, ההורים, הרשויות המקומיות והקהילה. המודל מבוסס על ההבנה שהתנהגותם של בני נוער מושפעת בראש ובראשונה מהסביבה שבה הם גדלים. במקום לשאול כיצד למנוע מבני נוער להשתמש בסמים, החוקרים ביקשו להבין כיצד ניתן ליצור עבורם תנאים המפחיתים את הצורך או הרצון להשתמש בהם. בהתאם לכך, ההתערבות התמקדה בחיזוק גורמי ההגנה ובצמצום גורמי הסיכון באמצעות הפעולות הבאות:

• חיזוק המעורבות ההורית. הורים עודדו לבלות יותר זמן עם ילדיהם, להציב גבולות ברורים, להכיר את חבריהם ולהיות מעורבים יותר בשגרת חייהם.

• עידוד וסבסוד של המדינה לפעילות ספורט תרבות ופנאי לנוער לאחר שעות הלימודים, מתוך תפיסה שמעורבות בפעילות משמעותית מחזקת תחושת שייכות ומפחיתה התנהגויות סיכון.

•   התייחסות ונקיטת עמדה ברורה בנושא של הממשלה, ראשי ערים ואנשי ציבור.

• חוקי עזר עירוניים תומכים, כמו איסור על שהיה של בני נוער מחוץ לבית בשעות מאוחרות ללא לווי של מבוגר. 

התוכנית זכתה להצלחה גדולה. לאורך כ-10 שנים נרשמה באיסלנד ירידה חדה בשיעורי השימוש באלכוהול, בעישון ובקנאביס בקרב בני הנוער: שיעור המשתכרים בסוף השבוע ירד מ-42% ל-6%. אחוז המשתמשים בסמים ירד מ-15% ל-5%.

המסר המרכזי של המאמר הוא שמניעת התמכרויות בקרב בני נוער אינה מתחילה בהפחדה או באיסורים בלבד, אלא ביצירת סביבה המאפשרת להם לגדול בתוך קשרים משמעותיים, תחושת שייכות והזדמנויות להתפתחות. הניסיון האיסלנדי מלמד כי כאשר המשפחה, בית הספר, הרשויות והקהילה פועלים יחד לאורך זמן, ניתן להפחית באופן משמעותי את השימוש בחומרים ממכרים ולחזק את רווחתם של בני הנוער.

קישור למחקר