הגנטיקה של הפרעת השימוש באלכוהול

הפרעת שימוש באלכוהול (Alcohol Use Disorder – AUD) היא אחת מהפרעות ההתמכרות השכיחות בעולם ומהווה אתגר משמעותי לבריאות הציבור. במשך שנים רבות ניסו חוקרים להבין מדוע חלק מהאנשים המנסים אלכוהול מפתחים התמכרות, בעוד שאחרים אינם עושים זאת. סקירת מחקר זו מסכמת את הידע העדכני בתחום הגנטיקה של התמכרות לאלכוהול.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שכ-50% מהסיכון לפתח הפרעת שימוש באלכוהול מוסבר על ידי גורמים גנטיים, בעוד שהמחצית השנייה מושפעת מגורמים סביבתיים, כגון המשפחה, החברה, וחוויות החיים. המשמעות היא שהתמכרות אינה תוצאה של חולשת אופי או כוח רצון בלבד, אלא נובעת משילוב מורכב של נטייה ביולוגית והשפעות סביבתיות.

מחקרים רחבי היקף הסורקים את כלל הגנום האנושי הראו כי אין "גן להתמכרות". במקום זאת, מאות ואף אלפי וריאציות גנטיות קטנות, שכל אחת מהן משפיעה במידה מזערית, מצטברות יחד ומשפיעות על רמת הסיכון האישית להתפתחות ההפרעה. לצד זאת, נמצאו מספר גנים בעלי חשיבות מיוחדת, בעיקר גנים המעורבים בפירוק האלכוהול בגוף, כגון: ADH1B ADH1C  ו-ALDH2 המשפיעים על קצב פירוק האלכוהול ועל התגובה הפיזיולוגית לשתייה, ובכך עשויות להפחית או להגביר את הסיכון להתפתחות התמכרות.

המסר המרכזי של המחקר הוא שהתמכרות לאלכוהול היא מחלה מורכבת הנובעת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. ההכרה בכך מחזקת את ההבנה שהתמכרות היא מצב רפואי בעל בסיס ביולוגי, ולא תוצאה של בחירה או כשל מוסרי בלבד. 

קישור למחקר