במהלך שנות ה־90 התמודדה איסלנד עם שיעורים גבוהים של שימוש באלכוהול, טבק וסמים בקרב בני נוער. במקום להתמקד בהפחדה או בענישה בלבד, המדינה בחרה בגישה מקיפה שהתבססה על מחקר מדעי, שיתוף פעולה בין גורמי החינוך, ההורים, הרשויות המקומיות והקהילה. המודל מבוסס על ההבנה שהתנהגותם של בני נוער מושפעת בראש ובראשונה מהסביבה שבה הם גדלים. במקום לשאול כיצד למנוע מבני נוער להשתמש בסמים, החוקרים ביקשו להבין כיצד ניתן ליצור עבורם תנאים המפחיתים את הצורך או הרצון להשתמש בהם. בהתאם לכך, ההתערבות ה