גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה בני נוער מגבשים את זהותם, מפתחים ערכים ומחפשים את מקומם בעולם. לצד תהליך זה הם עלולים להיחשף להתנהגויות סיכון, ובהן שימוש בחומרים ממכרים. במאמר זה מציג ד"ר ירון סלע את התפיסה שלפיה תחושת משמעות בחיים, הכוללת שייכות, מטרות ותחושת ערך, מהווה גורם מגן משמעותי מפני התמכרות. המאמר מתבסס על מחקרים המראים כי התמכרות מושפעת משילוב של גורמים ביולוגיים, נפשיים, משפחתיים וחברתיים. לצד גורמי סיכון מוכרים, כמו נטייה גנטית, טראומה או סביבה שאינה מיטיבה, מודגשת חש

במהלך שנות ה־90 התמודדה איסלנד עם שיעורים גבוהים של שימוש באלכוהול, טבק וסמים בקרב בני נוער. במקום להתמקד בהפחדה או בענישה בלבד, המדינה בחרה בגישה מקיפה שהתבססה על מחקר מדעי, שיתוף פעולה בין גורמי החינוך, ההורים, הרשויות המקומיות והקהילה. המודל מבוסס על ההבנה שהתנהגותם של בני נוער מושפעת בראש ובראשונה מהסביבה שבה הם גדלים. במקום לשאול כיצד למנוע מבני נוער להשתמש בסמים, החוקרים ביקשו להבין כיצד ניתן ליצור עבורם תנאים המפחיתים את הצורך או הרצון להשתמש בהם. בהתאם לכך, ההתערבות ה

מערכת החינוך נדרשת כיום להתמודד לא רק עם הקניית ידע, אלא גם עם טיפוח רווחתם הנפשית של ילדים ובני נוער. במאמר זה מציגה פרופ' פנינית רוסו-נצר את התפיסה שלפיה חינוך למשמעות הוא מרכיב מרכזי בפיתוח חוסן, זהות ויכולת להתמודד עם אתגרי החיים. המאמר מתבסס על מחקרים המראים כי תחושת משמעות קשורה לרווחה נפשית גבוהה יותר, לחוסן, למוטיבציה ולתחושת מסוגלות. לעומת זאת, תחושות של ריקנות ואובדן כיוון עלולות להגביר את הפגיעוּת למצוקה נפשית, להתנהגויות סיכון ולהתמכרויות. בהשראת תפיסתו של ויקטור